אסון “המנוף” בעזה – אחריותם של מנהל הבטיחות בעבודה, בודקים מוסמכים וחברות השכרת הבמות.
תאריך: 9.2.25
מאת: ישראל אסל, עו”ד מומחה לנזקי גוף בתאונות עבודה והיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה.
רקע
בלילה שבין רביעי לחמישי, ה-6 בפברואר 2025, קרס מנוף באזור החיץ הצפוני של רצועת עזה. במהלך האירוע נהרגו שני לוחמי גולני, רס”ל במילואים נדב כהן ז”ל בן ה-21 ממושב בית חנן וסמ”ר נחמן רפאל בן עמי ז”ל בן ה-20 מאילת. שמונה לוחמים נוספים נפגעו, אחד מהם באורח קשה.
המנוף, ששימש להצבת אמצעי תצפית ואנטנות קשר בגובה, קרס על אוהל שבו שהו הלוחמים. האירוע התרחש במהלך סערה עם רוחות עזות. בתקשורת כבר החלו להישמע קולות של התחמקות מאחריות ונטען כי יתכן שתנאי מזג האוויר היו הגורם הישיר לקריסת המנוף. לאחר האסון, צה”ל הפסיק את השימוש במנופים באזור עד להשלמת התחקיר.
מיד לאחר האירוע, וכמו לאחר אסונות דומים באתרי עבודה באזרחות כבר החלו להאשים את הרוח, סוג הקרקע בשטח המוצב ונראה שרק נותר להאשים את הציפורים שבטעות ישבו על “המנוף”.
הניסיון מתאונות דומות שבהן טיפלתי כמו קריסת העגורן ביבנה, קריסת העגורן בבת ים, קריסת העגורן בכפר סבא שגרם למותה של נטע רוטמן ז”ל, מלמד שתאונות עם מכונות הרמה, הן תמיד תולדה של הפעלת הציוד בניגוד להוראות היצרן, ביצוע שינויי מבנה ואלתורים במכונה בניגוד לרישום הדגמים. כך זה תמיד בתאונות עגורנים ובעיקר עגורני צריח וזה לא שונה גם בנוגע לבמות הרמה. פשוט צריך לדעת היכן וכיצד לחפש את גורמי הכשל לאסון הנורא הזה.
קונספציית “המנוף” – זו לא מנוף זו במה להרמת אדם בלבד.
עצם השימוש במונח מנוף מלמד עד כמה לא הבינו את מהות המכונה שבה נעשה שימוש לצורך הצבת אנטנות ואמצעי תצפית. תחילה אין המדובר במנוף להרמת מטענים אלא בבמת הרמה ניידת שתוכננה אך ורק להרמת אדם לצורך ביצוע עבודות בגובה.
מדובר בשתי מכונות שונות לחלוטין. בעוד שמנופים נועדו בעיקר להרמת מטענים במת הרמה נועדה אך ורק להרמת עובדים. יתרה מכך, חל איסור מוחלט, לבצע הרמת מטענים או הוספת מטענים ו/או לקשור חלקים לסלי האדם בבמות ההרמה.
כך לדוגמא, נקבע בתקנה 65 לתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח) תשכ”ז 1966 כי כל חל איסור מוחלט להרים אדם באמצעות עגורן צריח אלא רק מטענים. כך גם ביחס למלגזות, חל איסור להרים אדם באמצעות מלגזה אלא בתנאים שנקבעו בתקנות הבטיחות בעבודה (הרמת בני אדם במלגזות) תשמ”ג 1983. הרמת אדם באמצעות מנוף להעמסה עצמית מותרת רק באמצעות סל אדם ייעודי.
לעומת זאת, במות הרמה, בשונה ממנופים ומלגזות, נועדו אך ורק להרמת עובדים לצורך ביצוע עבודה בגובה ועם סיום העבודה להוריד את זרוע הבמה לקרקע. מעיון בהוראות היצרן למשתמש בבמה עולה כי חל איסור מוחלט לחבר לבמת הרמה מטענים או אביזרים כלשהם. וגם במקרים שבהם יש להרים ציוד באמצעות במה, כמו לדוגמא ציוד ריתוך לרתכים, לצורך ריתוך בגובה, הוראות היצרן מחייבות לקחת בחשבון את משקל ציוד הריתוך ולהפחיתו מהמשקל המורשה הכולל המותר להרמה.
לסיכום, נקודה זו, ברמה העקרונית ניתן לומר כי במת הרמה נועדה להרמת עובדים לעבודה בגובה ובגמר השימוש להוריד את הזרוע אל הקרקע. לעומת זאת, מנופים נועדו להרמת מטענים.
גם אם היו משתמשים במנוף נייד או מנוף להעמסה עצמית המותקן על משאית כתורן אנטנה ספק רב בעיני אם ניתן היה לעשות זאת שכן גם כלים אלו לא תוכננו להישאר עם זרוע פתוחה בזמן רוחות. בניגוד לכלים אלו עגורני צריח תוכננו מראש לעמוד בעומסי רוח לפי מפת רוחות שנקבעה בתקינה האירופאית ואומצה כמחייבת על ידי מדינת ישראל.
על כן, אמור מעתה כי נעשה שימוש בבמת הרמה ניידת ולא שימוש במנוף וכי עצם השימוש בבמת הרמה כתורן אנטנה אליה חיברו ציוד צילום וקשר נוגד לחלוטין את מהות וייעוד אליו תוכננה במת ההרמה וכפי שהוגדר בספר היצרן.
כיצד ניתן היה למנוע את האסון ? התשובות בספר השימוש של הבמה.
לצורך כתיבת מאמרי זה, עיינתי בספר יצרן מוביל של במות הרמה זרוע פרקית ו/או טלסקופית מהסוג ששכר צה”ל, מחברות אזרחיות, מעיון בספר הוראות למשתמש עולה כי ישנן מספר הוראות בטיחות בסיסיות ביותר שאם היו פשוט קוראים את הספר ניתן היה למנוע את האסון הנורא הזה.
כך לדוגמא יצרן במות ההרמה הידוע GENIE בהוראות למשתמש קובע מספר הוראות בטיחות בסיסיות בזמן שימוש בבמה. נסקור חמש הוראות רלוונטיות שיכלו למנוע את האסון.
חשוב לי לציין, שאיני יודע מי הוא היצרן של הבמה שקרסה, אך אני מניח שהכללים שאסקור פה הינם בגדר “עשרת הדיברות” של כללי בטיחות בסיסים שנכתבו בדם ואותם מאמצים כל יצרני במות ההרמה.
איסור 1 –איסור שימוש במכונה מבלי לעיין בספר ההפעלה
יצרן הבמה, בספר ההפעלה, קובע באופן חד וברור, שחל איסור לעשות שימוש במכונה עד אשר מפעיל הבמה גם קרא את ספר ההפעלה וגם הבין את כל האמור בו וכי ישנה חובה לציית להוראות הבטיחות בספר. אי ציות להוראות הספר יכול להביא לתוצאה של מוות או פציעה קשה.
איסור 2- איסור הרמת מטען וקשירת עומסים ו/או חלקים לבמה
היצרן קובע איסור מוחלט למיקום או חיבור עומסים קבועים או תלויים לכל חלק של המכונה. איסור להצבת סולמות או פיגומים בסל הרמה או כנגד כל חלק של המכונה. כך שלמעשה עצם חיבור ציוד הצילום ואנטנות הקשר לסל במת ההרמה, באמצעות חבקי ברזל ואומים כפי שנעשה נוגד את הוראות יצרן הבמה.
כמו כן, נראה שלא נלקח בחשבון כי ציוד הצילום והקשר מגביר את ההתנגדות של הבמה לרוח, ויוצר סוג של “מפרש רוח” שמשפיע על יציבות הבמה.
עוד קובע היצרן ומבהיר שאין להוסיף מטענים שעלולים להגביר את הכוחות האופקיים המופעלים על הבמה.
למעשה כל הוספת של מטען, או קשירה של חלק שאינו שייך לסל ההרמה מהווה שינוי מבנה הבמה בניגוד לרישום הדגם, משנה את כל החישובים שביצעו מהנדסי היצרן. מנהל הבטיחות במשך שנים נמנע מלאכוף שינויי המבנה במכונות הרמה שונות, שינוי מבנה הינה מחלה כרונית בענף מכונות ההרמה שהביא לתאונות רבות והרוגים רבים.
כך לדוגמא במשך כ 10 שנים ועד ימים אלו, נמנע המנהל בכוונה לאכוף שינויי מבנה בעגורני צריח בניגוד לתקנה 11 לתקנות העגורנים, ומאשר בשתיקה הצבתם של עגורנים מטפסים חיצונית למבנה, תצורה שלא רשומה בפנקס הדגמים ושלא יוצרה על ידי היצרנים. אי ביצוע האכיפה נעשה משיקולים זרים ולחצים שמפעילות חברות מסחריות על המנהל, שמוצגים לו מסמכים שאין אחריהם דבר וחצי דבר ושאינם חלק מרישום הדגם. בסופו של דבר אסון רב נפגעים של קריסת עגורן מטפס במרכז גוש דן הוא רק עניין של זמן ובהקשר זה האחריות תיהיה כולה על מנהל הבטיחות בעבודה.
איסור 3 – איסור השארת זרוע הבמה פתוחה בגמר השימוש
היצרן קובע הוראות ברורות כיצד יש להשאיר את הבמה בגמר השימוש. השימוש המותר הוא הרמת עובדים לצורך ביצוע עבודה. היצרן קובע, כי בגמר השימוש יש להשאיר את הבמה במיקום חנייה בטוח עם פני שטח מוצקים נקיים ממכשולים ותנועה.
ההוראה החשובה ביותר לענייננו היא שבגמר השימוש בבמה יש להוריד את הבום למצב הנמוך ביותר. כלומר אם אין עובדים בסל ההרמה הזרוע חייבת להיות על הקרקע.
עצם העובדה שנעשה שימוש שבו השאירו את זרוע במת ההרמה פתוח, בלילה, כאשר לא נעשה בבמה כל שימוש נוגד את הוראות היצרן.
בהקשר לאופן העמדה של במה בגמר השימוש בה, יש לציין שחברות להשכרת במות הרמה נוהגות בחצרים שלהן להשאיר את זרוע הבמה פתוחה 24/7 לצורך תצוגה או פרסומת או חיסכון במקום במגרש על פי הבנתי את הוראות היצרן הדבר אסור.
כך לדוגמא, בתחום עגורני הצריח קבעה תקנה 64 איסור חד משמעי לפיו “לא יופעל עגורן צריח אלא למטרה שלביצועה נבנה, ובמיוחד לא יופעל לגרירת מטען או טובין או לשחרורם”. כיום ישנן חברות עגורנים שעושות שימוש בעגורני צריח כשלטי פרסומות מנהל הבטיחות בעבודה מודע לכך ולא אוכף את התקנה. אסון שיגרם מכך הם הוא רק עניין של זמן.
ביחס לבמות הרמה אומנם אין תקנות בטיחות ספציפיות אך נראה שנכון לאמץ גם לתחום הבמות את האיסור הקבוע בעגורני הצריח לפיו חל איסור לעשות שימוש בבמה אלא לשם הגשמת המטרה אליה תוכננה ונבנתה, ההיגיון הבריא מחייב הסקת מסקנה זהה גם ביחס לבמות ולקבוע שבמת הרמה נועדה רק להרמת עובד לעבודה בגובה בגמר השימוש הזרוע חייבת להיות על הקרקע. רק לכך היא תוכננה על ידי היצרן ואין לחרוג מכך.
איסור 4– איסור שימוש בבמת ההרמה בזמן רוחות
בספר היצרן נקבע איסור מוחלט של שימוש בבמות הרמה בזמן רוחות, כך לדוגמא נקבע שאין להרים את זרוע הבמה כאשר מהירות הרוח עולה על 6.7 מטר לשנייה שהם כ 24 קמ”ש ישנה הוראה מפורשת המזהירה מפני פגיעה ביציבות המכונה בזמן רוחות. היצרן קובע באופן מפורש שיש להיזהר מפני רוחות חזקות או סערות.
מנהל הבטיחות בעבודה לפני הסערה פרסם בערוץ הטלגרם שלו הודעת אזהרה מפני ההסערה, הודעה זו, כמו הודעות רבות אחרות, מופרסמות כחלק משיטה של זריקת אחריות מהמנהל שמטרתה ליצור “אליבי משפטי” של אזהרה כדי לצאת מידי חובה אם יקרה אסון. מעיון מעמיק בהודעה ניתן לראות שאין שום התראה למפעילי במות הרמה או מפעילי עגורנים ניידים או העמסה עצמית. יתכן שכלקח נכון שיפתח ערוץ העברת אזהרות בין המנהל לבין ראש ענף הבטיחות בצה”ל לפחות בהקשר של קבלת הודעות אזהרה ובטיחות.
בהקשר לרוחות, יצרן במות ההרמה GENIE מגדיל ומפרט בספר ההפעלה על קיט מדבקות מיוחד שמודבקות על המכונה במיקומים קבועים מראש. לכל מדבקה מספר קטלוגי משלה, ובה מפורטות הוראות בטיחות בסיסיות כמו לדוגמא מגבלות מהירות רוח, והפעלת כוחות אופקיים.
חשוב לציין שבהתאם לתקנה 3 (ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (מכירה והשכרה של מכונות, מיתקנים וציוד), תשס”א-2001 נקבע “הוצמדה למכונה או פריט תווית הוראות בטיחות והפעלה בשפה זרה, תתורגם התווית לשפה העברית ותוצמד למכונה או לפריט”. עניין זה היה חייב להיבדק על ידי מנהל הבטיחות בעבודה כחלק מהליך יבוא הבמות לישראל וכפי שנפרט בהמשך מנהל הבטיחות פטר את עצמו מקיום הוראות התקנות הללו.
איסור 5 – פני שטח מוצקים שמסוגלים לשאת את הכוחות שמפעילה הבמה.
לא ניתן להתעלם, מעצם העובדה שהאסון הנורא אירע בזמן שירדו גשמים עזים, הגשמים גרמו לשינוי ביכולת סיבולת הקרקע לשאת את עומס הבמה. התקשורת פורסם כי חיילים דיווחו על שקיעות קרקע. בהקשר זה נציין, שככל שזרוע הבמה פתוחה גבוה יותר וארוכה יותר והרוחות חזקות יותר, המשמעות היא שהמומנט והכוחות המופעלים על בסיס הבמה גדולים וחזקים יותר, לכם הקרקע חייבת להיות מסוגלת לשאת כוחות אלו.
היצרן בספר ההפעלה נותן רשימת “צ’ק ליסט” לצורך מיקום במת ההרמה, בין היתר קובע היצרן מספר גורמים שיש לבדוק לפני הצבת הבמה. כמו לדוגמא, איסור הצבה על משטחים משופעים, חלקים, לא יציבים וכן יש לוודא כי משטח ההצבה מסוגל לשאת ולעמוד בכל כוחות ועומסים המופעלים על ידי הבמה.
המלצה לזמן חירום – תדרוך החיילים להורדת זרוע הבמה בזמן חירום.
ספר היצרן קובע הוראות ברורות ביחס למצבי חירום לבמת ההרמה. בבמת ההרמה ישנם שני לוחות פיקוד. אחד, עליון על סל ההרמה והשני תחתון בבסיס הבמה. הבמות מתוכננות באופן כזה, שניתן במצבי חירום להוריד את זרוע הבמה אל הקרקע גם מבלי להפעיל את מנוע הבמה. גם בלוח הפיקוד התחתון ישנו שסתום חירום שניתן היה להפעילו ולהוריד את הבמה לקרקע.
תדרוך נכון לחיילים, או למפקד המוצב ביחס לכפתור החירום, יכול היה למנוע את האסון מיד עם התלונות של החיילים של שקיעת הקרקע, אך נראה כי לא היתה כל מודעות לא לסיכונים בשימוש בבמה ולא לאפשרות להוריד את הזרוע באמצעות כפתור buypass לשעת חירום בפעולה פשוטה של לחיצת כפתור.
גורמים שנכון שיבדקו במטרה להפקת לקחים.
ניתן לסקור איסורים נוספים שיכלו למנוע את האסון, אך נראה שהשימוש שנעשה בבמת ההרמה, בצה”ל נוגד לחלוטין כללי בטיחות בסיסים שתארתי לעיל ואשר אמורים להופיע בספרי המשתמש של כל יצרני הבמות וגם על מדבקות על הציוד.
נשאלת השאלה כיצד יתכן שצה”ל עשה שימוש בבמות אלו בניגוד מוחלטת להוראות הבטיחות בספרי השימוש, ונשאלת השאלה החשובה ביותר, מי אישר שימוש בניגוד לספר היצרן? מי אישר שינוי מבנה במות ההרמה באמצעות קשירת חלקים לסלי הבמה? האם בכלל מישהו עיין בספר היצרן? הרושם הוא שלכאורה לא היתה מודעות להוראות היצרן.
חובה על מנהל הבטיחות בעבודה לפתוח בחקירת האסון.
אני רואה בצה”ל כמי ששכר במות הרמה מהשוק הפרטי כקבלן לכל דבר ועניין. לצה”ל אין מומחיות מיוחדת בבמות הרמה, צה”ל אינו מכיר את במות ההרמה והמגבלות שלהן כפי שהוא מכיר טנקים, נגמשים ומטוסים, מדובר בכלי שמגיע לשירות בצה”ל מהמגזר האזרחי.
לכן, לעניין שימוש בבמות הרמה צה”ל אינו שונה מכל קבלן אזרחי אחר המשכיר במות הרמה לשימוש שלו. לכן חרף העובדה שהתאונה אירעה בשטח צבאי, אין בכך כדי לפטור את מנהל הבטיחות בעבודה מאחריות לפחות לא בפן החקירתי של הפקחת לקחים. בתחום האזרחי אירעו תאונות קטלניות רבות עם במות הרמה, מנהל הבטיחות לא השכיל להפיק לקחים ולהעמיד לדין את הגורמים האחראיים.
הסיבה שיש צורך במעורבות של המנהל היא שביחסים בין צה”ל לחברת השכרת הבמות חלות תקנות המכירה אשר קובעות באופן מפורש שיש לספק יחד עם המכונה הוראות הפעלה אחזקה ובטיחות לרבות מדבקות על המכונה הכל בשפה העברית.
בתקנות המכירה לא קבעו פטור לחברות ההשכרה לפיהם בזמן השכרת ציוד לצה”ל הן פטורות מקיום תקנות המכירה, לדוגמא בחוק חומרי נפץ תשי”ד 1954 נקבע פטור לצה”ל מכפיפות לחוק. נושא זה חייב להיחקר על ידי המנהל.
מהנסיבות של התאונה נראה כי הופרו כל הוראות הבטיחות בספר היצרן, מכך אני מסיק שכאשר הוחלט בצה”ל לעשות שימוש בבמה, ככול הנראה, והדברים נאמרים בזהירות הנדרשת וחייבים בדיקה וחקירה לא עיינו בהוראות היצרן. קשה לי לראות אדם לוקח על עצמו אחריות כל כך כבדה להיות מודע להוראות היצרן ולמרות זאת לפעול בניגוד להוראותיו. ועניין זה מחייב חקירה של המנהל של החברה המעורבת ולוודא שהמשך השכרת הבמות יעשה אך ורק בהתאם לתקנות ולהוראות היצרנים.
החלטת מנהל הבטיחות לביטול חובת רישום דגם במות
לדעתי המקצועית ישנו קשר בין האסון לאי צירוף ספרי היצרנים לבמות, אי קיום תקנות הבטיחות למכירה לבין ההנחיה ועצם העובדה שלא מתנהל פנקס רישום דגמים לבמות הרמה. מנהל הבטיחות החליט לבטל את הצורך ברישום במות ההרמה בפנקס הדגמים של הפיגומים הממוכנים המתנהל מכוח תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ”ח 1988.
ביום 1.11.20 פורסמה על ידי המנהל הנחייה לפיה המנהל יפסיק לרשום במות ההרמה בפנקס הדגמים של פיגומים ממוכנים וזאת לאחר שפנקס זה התנהל במשך 32 שנים. לא ברור מדוע כך פתאום הוחלט לבטל את חובת הרישום, מאיזו סמכות ? כיצד ניתן היה לבטל את חובת הרישום בלי תיקון תקנות? יתרה מכך, איזו עבודת מטה מקצועית נעשתה לצורך הוצאת ההנחיה זו שאני סבור שיש לה גם תרומה לאסון ואסביר מדוע.
החיוב ברישום במות הרמה בפנקס הדגמים שנוהל על ידי מנהל הבטיחות בעבודה, נועד בעיקר לאפשר למנהל הבטיחות בעבודה, להשגיח ולפקח על הליך היבוא לישראל של במות ההרמה, מדובר בכלי עבודה נפוץ ומסוכן שאירעו עימו לא מעט תאונות קטלניות. ולכן ישנה חובה על המנהל לוודא כי ביחס לבמות הן עומדות בהוראות פקודת הבטיחות בעבודה וכן בהוראות תקנות הבטיחות מכירה והשכרת ציוד.
רישום הדגם במנהל הבטיחות נועד להמשך פיקוח ואכיפה לאחר שהבמה נכנסת ארצה, ונותן כלי בידי הבודקים המוסמכים שאם יתבצע בבמה שינוי הוא יהיה אך ורק בהתאם לדגם הרשום במשרד העבודה בהתאם לתקנות. לדוגמא בתחום עגורני הצריח, כל חריגה מדגם רשום מחייבת פסילת העגורן על ידי הבודק המוסמך בפועל במקרים שהתחמקו מכך נגרמו תאונות.
הליך רישום הדגם בפנקס נועד לתת בידי המנהל כלי פיקוח ואכיפה אפקטיבי לוודא שבמישור הבטיחות הכלי עומד בכל הוראות תקנות הבטיחות אשר המנהל הוא הגורם שאמור לאכוף אותן.
המנהל, החליט לפטור את עצמו מחובת רישום דגמי במות ההרמה שהטילו עליו תקנות הבנייה, וזאת בטענה להפחתת נטל רגולטורי. כך פעלו במסמך לקוני ללא תיקון תקנות להפסיק את רישום במות ההרמה בפנקס הדגמים.
עד לביטול חובת רישום הדגם רישום הבמות והליך היבוא היה מורכב משני שלבים. האחד בדיקת מנהל הבטיחות הצגת אישורים במובן קיום כל הוראות תקנות הבטיחות ועמידה בהן לרבות ספרות בעברית ומדבקות בעברית על המכונות רק אז העברת האישור למשרד התחבורה לצורך הנפקת רישיו צמ”ה.
כעת הושמט כל החלק הראשון בהליך היבוא אשר היה באחריות מנהל הבטיחות נותרה פרצה במובן זה שאין גורם מקצועי של משרד העבודה שבודק את קיום תקנות המכירה בהליך היבוא, ולאחר התחלת השימוש בבמות אין למפקחי מנהל הבטיחות בעבודה ולבודקים המוסמכים פנקס דגמים רשום שניתן לבחון אם בוצע שינוי מבנה הבמות. הליך הרישוי של במות הרמה דרך משרד התחבורה הפך להיות טכני והצהרתי.
לעניות דעתי, המנהל פעל לבטל את חובת רישום הדגם לבמות שלא כדין וללא סמכות. לא ברור מה פתאום השתנה לאחר 32 שנים של רישום דגמי במות הרמה כך שפתאום החליטו שאין יותר צורך לרשום את הבמות.
משרד התחבורה מצידו פעל להוציא נוהל עדכני שמתייחס להליך היבוא. מעיון בנוהל משרד התחבורה מיום 4.4.23 עולה כי משרד התחבורה לא קבע הוראות כיצד לפקח על קיום תקנות הבטיחות בעבודה מכירת ציוד, אומנם בנוהל צויין באופן לקוני כי “מידע למשתמש ומדבקות יוצוגו בעברית” אך בעיני אין בכך די, דרישה זו הינה מכוח תקנות המכירה אשר באחריות משרד העבודה לאכוף מכוח התקנות הן בהליך היבוא וגם לאחר מכן בעבודה יומיומית עם הבמות.
על המנהל לפתוח בחקירה לאיתור הכשלים ואם יתברר שמדובר בבמה שיובאה לאחר שנת 2020, יש לוודא כי אכן פעלו בהתאם לנוהל היבוא החדש ואם לא פעלו בהתאם לנוהל ולתקנות המכירה יש להחזיר חזרה את נושא רישום הדגמים למשרד העבודה כפי שהיה עד לביטול חובת רישום הדגם.
עוד חשוב לציין כי העדר ניהול פנקס דגמים מפורט במשרד העבודה, כפי שהיה עד כה, מקשה מאוד על חקירת תאונות עבודה שבאחריות משרד העבודה, בעבר אירעו תאונות עם פיגומים ממוכנים והתברר שתוכניות רישום הדגם סייעו באיתור הכשל, נעשה ניסיון לבטל לאחרונה גם את נושא רישום הפיגומים הממוכנים במשרד העבודה אך בשלב זה ניסיון זה נבלם בדיון האחרון בועדת העבודה של הכנסת.
יש לציין שבעקבות אסון קריסת העגורן ביבנה התברר, שמנהל הבטיחות הפר בעצמו את תקנות המכירה, אישר יבוא עגורנים ללא ספרות בעברית, לאחר חקירת האסון התברר שצוותי הפירוק לא ידעו את סדר הפירוק הנכון של העגורן כי לא היתה להם ספרות מקצועית.
אחריות מקצועית של חברות ההשכרה
חברות השכרת הבמות במקרים רבים הן גם הנציגות הרשמיות בישראל של יצרני הבמות ולהן יש את ההכרה המעמיקה ביותר עם מהות הכלי, היעוד שלו ויכולותיו הטכניות.
על חברות ההשכרה מוטלת חובה בסיסית לברר את מהות השימוש שמבוקש לבצע בבמות ההרמה שמבקשים לשכור ממנה.
אני מניח שעקב המלחמה הגיע “גל הזמנות” חריג להשכרת במות הרמה לצורך שימוש בהן כתורן אנטנה. אני סבור שעל חברות ההשכרה יש חובה לברר את מהות השימוש בבמה ולא לעצום עיניים. ככול שאין המדובר בשימוש רגיל של הרמת עובדים לצורך ביצוע עבודה, היתה על חברת ההשכרה החובה להתריע בפני צה”ל ומשרד הבטיחון כי שימוש בבמת הרמה כמנוף או כתורן אנטנה נוגד את הוראות היצרן.
כמובן שהיתה עליהן גם החובה לספק יחד עם הבמה את הספרות המקצועית בשפה העברית כפי שקובעות תקנות הבטיחות ומדבקות בעברית על המכונה.
לכאורה נסיבות התאונה מלמדות שלא נעשה כן, והנושא מחייב בדיקה, ככול הנראה גם הפעם כמו בתאונות אחרות השיקול הכלכלי הכריע, מדובר בהשכרה משתלמת של במות הרמה שכן הבמה עומדת כל היום ללא תזוזה ומבלי לשרוף “שעות מנוע”.
אחריות בודקים מוסמכים למכונות הרמה
במת הרמה מחויבת לעבור תסקיר בטיחות חתום על ידי בודק מוסמך כל שישה חודשים. תפקידו המרכזי של הבודק המוסמך הוא לוודא כי בבמת ההרמה לא עשו שינויים בניגוד להוראות היצרן. אני מניח שגם לצה”ל יש בודקי מכונות הרמה צה”ליים וגם עליהם הם יכלו לבדוק את במות ההרמה חרף העובדה שהן אזרחיות.
בהינתן העובדה שחוברו לבמות אמצעי קשר צילום ותצפית, וכאשר הגיעו הבודקים הם ראו את הבמות עם זרוע פתוחה בלי עובדים למעלה, חובה היתה עליהם לפסול את הבמה ולא לתת לה תסקיר בדיקה שכן בוצע בבמה שינוי מבנה אסור ביחס לדגם הרשום ובוצע שימוש בניגוד להוראות היצרן.
הרוח לא אשמה, גם לא “רוח מתפרצת”
בעקבות התאונה קיבלתי מספר הודעות בהן נטען כי מד רוח על מנוף בשדרות הראה סביב חצות מהירות של 50 קמ”ש וכי הרוח היתה נמוכה לפני כן כ 30 קמ”ש ופתאום הופיע רוח מתפרצת “פתאומית” של 50 קמ”ש וכי בצה”ל בודקים אם השינוי הפתאומי בעוצמת הרוח הוא שהוביל לקריסת הבמה על הלוחמים.
מה שצה”ל צריך לבדוק זה לא את הרוח או את השינוי הפתאומי, כי אין מה לרדוף אחרי הרוח היא לא אשמה, יש לחקור את הגורמים שציינתי במאמר זה ואת הגורמים בצה”ל שהזמינו את הבמות ולבחון האם אכן פעלו בניגוד להוראות יצרן במות ההרמה.
באסון קריסת עגורן במזח הפחם בתחנת הכוח בחברת החשמל שאירע בלילה של ה 13.3.23 שגרם למותו של המנופאי ניר דקל ז”ל, דייג נוסף שהיה על המזח נהרג ועוד שני מנופאים נפצעו קשה. חברת החשמל מיהרה להאשים את הרוח המתפרצת הבלתי צפויה שגרמה לקריסת העגורן, אך מעדויות שאספתי, וביררתי עולה תמונה אחרת של ליקויים קשים במערכות העגורן, תחזוקה ותפעול בניגוד להוראות היצרן תוך שינוי מבנה של חלקים ממנו. בבוא העת חברת החשמל והעובדים שלה יאלצו לתת תשובות לשאלות קשות. שאלות הרבה יותר קשות מאלו שנשאלו על ידי יחידת פל”ס בלהב 433.
סיכום ומסר למשפחות השכולות ומשפחות הפצועים.
מזה שנים רבות אני עוסק בתחום של תאונות קשות וקטלניות במעורבות במות הרמה, עגורנים שונים והניסיון בתאונות אלו מלמד שצריך לחפש תמיד היכן פעלו בניגוד לספר, היכן לא ביצעו את הוראות היצרן, היכן ביצעו שינוי במבנה המכונה? איפה האלתור? איפה הקומבינה? בישראל יש הרבה קומבינות במכונות הרמה, מנהל הבטיחות בעבודה מודע אליהן ולא אוכף, יש לשאול מדוע הבודק המוסמך לא מנע את האלתור בניגוד לספר היצרן הרי זה תפקידו. הניסיון מלמד ששם הכשלים ולא רוח מתפרצת או ציפורים שישבו על המנוף.
למשפחות השכולות, אני מבקש להשתתף בצערכם ואבלכם הכבד. אני מאחל החלמה מלאה לכל החיילים הפצועים ומחזק את ידי המשפחות. במקביל אני גם מבקש להעביר מסר נוסף והוא שלא יהיו לכם ציפיות מהחקירה שתבוצע.
מהניסיון שלי בתחום האזרחי, בתאונות שאירעו באתרי בנייה היו אין ספור תאונות קטלניות כל חקירות המשטרה לא הניבו דבר החקירות אף פעם לא היו בכיוון הנכון, בעשרים שנה אחרונות איני מכיר אדם שהורשע באסונות כאלה.
אני מקווה שבצה”ל החקירה תתבצע באופן אחר, מקצועי יותר וחד יותר יופקו הלקחים הנדרשים שלא יקרה אסון כזה שוב.
הכותב עו”ד ישראל אסל, בעל תואר ראשון במשפטים (LL.B), הקים את משרדו בשנת 2006 ומתמחה בייצוג נפגעי גוף פרטיים בתאונות דרכים, תאונות עבודה ומקרי רשלנות. הוא מטפל באופן אישי בתיקים מורכבים של נפגעים קשים, לרבות במצב וגטטיבי, פראפלגיה, קוואדרופלגיה וקטיעות גפיים, תוך מתן מעטפת שיקום מלאה והתאמות דיור.
המשרד מתמחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה בתחום התעשייה, חקלאות וציוד הנדסי, ונחשב למוביל בתחום.
המשרד מייצג נפגעים מול ביטוח לאומי, לרבות בוועדות רפואיות ועררים, ומתמחה בייצוג נפגעי גוף בתביעות מול חברות הביטוח. עו”ד אסל מקפיד לפעול ביצירתיות בתיקים, תוך ראייה כלכלית ואסטרטגית של ההליך, משלב ידע משפטי, טכני והנדסי ייחודי, מה שמחזק את עמדת לקוחותיו מול חברות הביטוח והקבלנים.
עו”ד אסל פעיל ציבורית, משמש כיועץ המשפטי לפורום למניעת תאונות עבודה ומוביל מאבקים לשיפור הבטיחות בענף הבנייה. בזכות פעילותו הוענק לפורום פרס דרור לשינוי חברתי על ידי שופטת העליון בדימוס דליה דורנר.
עו”ד אסל יזם את הקמת יחידת פל”ס בלהב 433, קידם עדכוני נהלים במשרד העבודה ותמך בתקני פיגומים חדשים. הוא מופיע תדיר בוועדות הכנסת ובתקשורת, ומשפיע על קביעת מדיניות למניעת תאונות עבודה.
* האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לעורך דין לצורך ייעוץ מקצועי, ייצוג וליווי משפטי.
