תאונות עבודה עקב פיצוצים מבוקרים במחצבות  – האסון הבא עניין של זמן

14.1.2025 מאת עו”ד ישראל אסל

תאונות עבודה עקב פיצוצים מבוקרים במחצבות  – האסון הבא עניין של זמן  / ישראל אסל, עו”ד

במהלך השנים האחרונות אירעו מספר תאונות עבודה במהלך פיצוצים יזומים של חומרי נפץ במחצבות ותאונות עם חומרים נפיצים. וגם בתחום זה, כמו בתחומים נוספים כמו עגורני צריח, עגורנים ניידים ותאונות באתרי בנייה ניתן להצביע על כשלים רוחביים, שהביאו לגרימת התאונה בעיקר של מנהל  הבטיחות בעבודה.

פיצוצים במחצבות הם תהליך חיוני בתעשיית הכרייה והחציבה, המשמש לפירוק סלעים ולהפקת חומרי גלם ליצור אגרגטים לתעשיות שונות. עם זאת, מדובר בתהליך הכרוך בסיכונים משמעותיים לעובדים ולסביבה. כדי להבטיח בטיחות מקסימלית, יש להקפיד על נהלי בטיחות מחמירים, הכשרת צוות מקצועי ועמידה בתקנים הנדרשים.  

בשנים האחרונות אירעו במדינת ישראל מספר תאונות עבודה קטלניות בזמן ביצוע פיצוצים יזומים במחצבות או באתרי בנייה ותשתית באזורים הרריים. מחד, השימוש בחומרי נפץ לצורך פיצוץ סלעים הינו שימוש נפוץ בארץ ובעולם אשר מזרז את קצב העבודה, מקל ומזרז את עבודת הציוד ההנדסי בכל הקשור לחציבה בסלע. מאידך,  חומרי הנפץ הם “כלי עבודה” מסוכן ביותר שביחס אליו תוקנו, לפני שלושה עשורים, תקנות חומרי נפץ (מסחר, העברה, ייצור, החסנה ושימוש) תשנ”ד 1994 (להלן:”תקנות חומרי נפץ”)  במטרה למנוע תאונות קטלניות.  

1951  אסון הקסטל  – 8 עובדים נהרגו 10 נפצעו בהתפוצצות במחצבה

ביום 3.6.1951 אירע אסון כבד במחצבת הקסטל בסמוך לירושלים כאשר התפוצצו חומרי נפץ במחסן של חברת “תעשיות אבן וסיד” שבאזור הקסטל. באירוע נהרגו שמונה פועלים של חברת סולל בונה שעבדו במחצבה. 

בעקבות האסון הכבד, החליטה הממשלה להקים ועדת חקירה ממשלתית לבחינת נסיבות האסון. בראש הועדה עמד שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אלפרד ויתקון.

הועדה בחנה את הטענות לרשלנות החברה בהטמעת נוהלי בטיחות בעבודה עם חומרי נפץ, ומנגד עלו טענות כנגד הרשויות על אי קביעת נהלים ברורים. הועדה גבתה עדויות בימים שלאחר האסון מהם עלו כשלים חמורים הן בנושא חינוך לבטיחות בעבודה והן בנושא קיום נהלים מוסדרים לעבודה בטוחה ואכיפתם. 

דו”ח הועדה העלה מסקנות נגד המפקחים על מקומות העבודה, מנהלי העבודה בחברות המפעילות את המחצבות וכן סידורי העבודה במחצבות. הדו”ח שימש בסיס לתיקון נהלי העבודה.

כעבור שלוש שנים מפרסום דוח הועדה חוקק חוק חומרי נפץ תשי”ד 1954 שבמסגרתו ייושמו לקחים מאסון הקסטל.    

לאור האסונות שהתרחשו בשנים האחרונות כתוצאה מפיצוצים שבוצעו במהלך עבודות תשתית, אני קורא לשקול הקמת ועדה דומה על מנת שתנתח את המצב, תשווה את הרגולציה בארץ לרגולציה עדכנית במדינות המתקדמות ותצביע על דרכי פעולה אפשריות לשיפור הבטיחות.

להלן נסקור מספר מקרים מהשנים האחרונות

ביום 3.7.17 נהרג עובד כבן 40 , שעסק בפיצוצים, באתר תשתית באזור צפת, באתר זה בוצעו עבודות עפר בקרקע סלעית, באתר נעשה שימוש בפיצוצים מבוקרים לצורך ריסוק הסלעים ופירוקם, במהלך הפיצוץ אבן שעפה למרחק רב פגעה בעובד וגרמה למותו.    

ביום 26.7.20 נהרג עובד בן 72 במחצבת עציונה הסמוכה לבית שמש העובד נהרג מקריסת  סלעים בעקבות פיצוץ יזום שבוצע במחצבה. 

בעקבות תאונה זו, התברר שביום 30.6.20 חודש לפני אירוע התאונה הקטלנית, באותה המחצבה אירעה תאונה דומה שבה נפגעו כלי רכב מאבנים שעפו בפיצוץ, אירוע חמור זה של כמעט ונפגע לא דווח למשרד העבודה.  בכתבה שפורסמה ב YNET “מחדל קטלני במחצבה חודש לפני האסון פיצוץ דומה כבר גרם להרס” ציינתי כי:

“באחריות משרד העבודה לחקור את שני המקרים ולהגיע לחקר האמת. השאלה הראשונה הנשאלת היא אם המקרה הראשון דווח כדין למשרד העבודה, ואם ניתן היה למנוע את מקרה המוות בתאונה הקטלנית מהיום. יש להגיע לחקר האמת ולפרסם את הממצאים לכלל המחצבות בארץ, למניעת מקרים דומים, וכן למצות את הדין עם האחראים על המחצבה”.

באותה השנה, ב 17.11.20 נהרגו שני עובדים בתאונה קשה שאירעה בעקבות פיצוץ במפעל למחזור מתכות באשדוד. למפעל הובאו גרוטאות מתכת ככול הנראה מצה”ל שבהן הותירו חומרי נפץ. באותו האירוע ניסה משרד העבודה להתחמק מאחריותו לנושא הבטיחות בחומרי נפץ  וטען כי אין המדובר בתאונת עבודה.

לפני מספר ימים, בתאריך 6.1.25 אירעה שוב תאונה קשה במחצבת הר דרגות הסמוכה לבאר שבע  , עובד בן 42 , תושב הנגב , ממונה פיצוצים, נפצע באורח קשה מפגיעת אבן שפגעה בו בזמן פיצוץ מבוקר במחצבה, העובד נלחם על חייו מספר ימים עד שנפטר.

כמובן, שלא ניתן לסיים סקירה זו של מקרים, מבלי להתייחס  לנסיבות התאונה שהיו בבסיס פסק דינו החשוב של בית המשפט העליון ברע”א 10721/05 אליהו חברה לביטוח נ’ אבראהים יונן (להלן:”עניין יונן”) המהווה הלכה ידועה ומחייבת בתחום קביעת הקשר הסיבתי משפטי בין שימוש ברכב מנועי לנזק בתאונת דרכים.  

בעניין יונאן עסקו בתאונה שתרחשה ביום 31.7.01 כאשר נוסעי רכב נסעו בשדרות גולדה מאיר בירושלים, באזור בוצעו עבודות סלילת כביש, שם עשה הקבלן שימוש בחומר נפץ לצורך פיצוצם של סלעים, הסלעים עפו למרחק ניכר של כ 200 מטרים ופגעו בנוסעי הרכב.   

מקרה זה מלמד, שהסיכון בפיצוצים אינו נשקף רק לעובדים במחצבות ,אלא, יכול להיות סיכון גם לעוברי דרך תמימים.

בעניין יונאן, כמו במקרים רבים אחרים, ניסה הקבלן להתחמק מאחריותו לתאונה וטען כי עבור נוסעי הרכב מדובר “בתאונת דרכים” ולכן אין לקבלן שבאתר שלו בוצע הפיצוץ אחריות נזיקית לפצות את נוסעי הרכב.

בית המשפט העליון קבע כי לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לפיצוץ הסלעים וקבע שהאירוע אינו תאונת דרכים ועל כן הוטלה על הקבלן החובה הנזיקית לפצות את הנפגעים בגין הנזק שנגרם להם.    

לאחרונה קיבל בית המשפט העליון את טענתי ברע”א 8995/23 שוייחט נ’ מבנים ונתיבים (מיום 19.9.24) שעוסק בקריסת עגורן הצריח בבת ים. במקרה זה אני מייצג את המנופאי שנפגע באורח קשה.

פסק הדין בעניין שוייחט סתם את הגולל גם על ניסיון התחמקות מהאחריות של הקבלנים.  בעניין קריסת העגורן הנייד בכפר סבא, שם אני מייצג את משפחתה של נטע רוטמן ז”ל נהגת שנהרגה בעת שנסעה ברכבה וזרוע עגורן קרס על רכבה. קבלת הטענות בעניין זה סללה גם את הדרך לטיעון של הטלת פיצוי עונשי על בעל העגורן והקבלנים באתר.

ניתן לראות שכל המקרים שמנינו לעיל, לא הביאו את מנהל הבטיחות בעבודה לבחון מחדש את הוראת הבטיחות וליישם לקחים כפי שעשו לאחר אסון הקסטל.  כל אירוע תאונתי אמור היה להיות בסיס “לספר לימוד” למניעת התאונה הבאה והפקת לקחים ויישומם בהוראות רגולטוריות אך למרבה הצער עניין זה לא נעשה על ידי מנהל הבטיחות ועובדים משלמים על כך בחייהם.

אחריות משרד העבודה  – חכם לאחר תאונה

כמו בתחומים מקצועיים רבים אחרים בתחום בטיחות בעבודה הרושם הוא שדווקא משרד העבודה שאמור להיות הסמכות המקצועית שמתווה דרך, הוראות בטיחות והכי חשוב אוכפת את הוראות וכללי הבטיחות פשוט אינו מתפקד.

בעיה זו אינה רק בתחום חומרי הנפץ והפיצוצים, אלא, גם בתחומי בטיחות אחרים כמו לדוגמא עגורני צריח.  הרושם המתקבל הוא, שמנהל הבטיחות בעבודה, פיתח דרך יצירתית לפטור את עצמו מאחריות באמצעות פרסום “דגשים”,  “חידודים”,  נהלים והנחיות רק לאחר שמתרחשת תאונה.

מאופן ניסוח הדגשים והחידודים ניתן לראות שאין יכולת מקצועית מעמיקה בסוגייה ועל בסיס יכולת מקצועית לצפות תאונות ולהוציא הנחיות לפני שנגרמת התאונה. שיטה זו של הוצאת חידודים בדיעבד לאחר התאונה נועדה רק לצורך הכנת “אליבי משפטי” לתאונה הבאה, שאם יתבע במסגרתה מנהל הבטיחות, הוא יוכל לטעון כי “התריע” והזהיר ולכן אין לו שום אחריות נזיקית לגרימת התאונה.  

בתחום הפיצוצים במחצבות, חוסר המקצועיות של המנהל בולט במיוחד, וניתן ללמוד עליו מהפרסום באתר המנהל של “דגשים לבטיחות בעבודה במחצבות אבן” שפורסם ביום 25.8.20 לאחר שני האירועים במחצבת עציונה שהשני הסתיים במותו של עובד בן 72.  ובעקבות הביקורת שהטחתי במנהל בתגובתי לאתר YNET.

המנהל לא ראה לנכון לפרסם “דגשים”  לאחר התאונה שאירעה בצפת בשנת 2017 שכן בתקופה זו, המחאה הציבורית שאני חלק ממנה מזה עשור היתה עדיין בחיתוליה והמנהל טרם התייחס ברצינות למחאה זו. 

מעיון מעמיק “בדגשים” שפורסמו ניתן לראות שאין פה שום מסר מקצועי, אלא העתקה וציטוט של סעיפי חוק ותקנות מתוך תקנות הבטיחות בעבודה במחצבות אבן, חוק חומרי נפץ והתקנות שתוקנו מכוחו.

ציטוט תקנות וסעיפי חוק שממילא מפורסמים וידועים אינם דגשים, ואינם מסר מקצועי, דגשים חייבים להיות בשים לב לתאונות שקרו, תחקור התאונות לעומק, פרסום תחקירי התאונות באתר המנהל ולצורך פרסום התחקור אין הכרח להתייחס לשמות המעורבים, כך שגם התירוץ השגור בפי מנהל הבטיחות בדבר פגיעה בפרטיות אינו רלוונטי.

פרסום תחקירי תאונות בזמן אמת, הינו כלי חשוב ביותר גם  כדי שמנהל הבטיחות בעבודה וגם העוסקים בעבודה המסוכנת יוכלו ללמוד מלקחים ולמקד בצורה מקצועית את הוראות הבטיחות ולחדדם כדי למנוע את התאונה הבאה.

מסר זה של לימוד לקח, ומניעת תאונות נוספות הוא גם מסר שמשפחות העובדים אותם אני מייצג מבקשות להעביר הלאה כדי שלא יהיו עוד משפחות אלמנות ויתומים נוספים שיעברו טרגדיה שכזו של איבוד אב משפחה בתאונת עבודה.   

ואכן בעשור האחרון, במסגרת תביעות נזיקין רבות שהגשתי לבתי המשפט המחוזיים,  בשם משפחות עובדים שנהרגו או עובדים שנפצעו, כתבי תביעה נוסחו באופן כזה שהיתה הצבעה מקצועית על הכשלים לתאונה, תוך מתן התייחסות למצב הבטיחותי הנכון והרצוי והכל במטרה  להבליט ולהמחיש שהעובד שנהרג אינו אשם, אלא, קורבן של כשל מערכתי.

במקרה כמו קריסת העגורן בבת ים, הצלחתי להראות שהרשלנות עלתה כדי חבלנות של ממש בגינה אף סבר בית המשפט באופן תקדימי שנכון לפצות את הניזוק גם בפיצויים עונשיים.   

במקרים רבים שבהם מנהל הבטיחות נתבע גם הוא בגין מחדליו בנושא תאונות עבודה, תביעות אלו גרמו להנעה לפעולה של המנהל להפיק לקחים, הוצאו הנחיות חדשות על ידי מנהל הבטיחות, אומנם מדובר בהנחיות למראית עין שמפורסמות באתר המנהל ואינן באמת נאכפות, אך בסוף נודע לנו על מקרים שהנחיות אלו הצילו חיים.   

כפי שניתן לראות, מנהל הבטיחות בעבודה, נמצא תמיד “פאזה” אחת אחרי אירועי התאונות. הוצאת הנחיות דגשים וחידודים אינם נעשים מראש כדי למנוע תאונה, אלא נעשים בדיעבד, לאחר שמתרחשת תאונה וגם אז הדברים נעשים כדי להתחמק מחבות נזיקית.   

העובדים שמתים אינם אשמים – מדובר בכשל מערכתי

אני מאמין שחקירה מקצועית של תאונות, בעיקר בתחום הפיצוצים, כמו בתחום העגורנים השונים תביא לחשיפה של כשל מערכתי שהמקור לו הוא מנהל הבטיחות בעבודה, הקבלן המבצע ובעלי המחצבות.  

בעניין החקירות המקצועיות, אני לא ממש אופטימי, יחידת פלס בלהב 433 שהוקמה במיוחד לחקירת תאונות עבודה התגלתה כיחידה מאכזבת שאינה ממלאת את ייעודה ומטרת הקמתה. כך גם ביחס לחקירות של משרד העבודה גם שם אלו “נבלעות” ולא מבוצעות בטענה שהמשטרה חוקרת.   

במקרים של בעלי מקצוע שנהרגו בתאונות הכי קל להאשים אותם. לדוגמא, חשמלאי שהגיע לבצע עבודה והתחשמל, קבלן חפירות שביצע עבודה ונהרג ממפולת, קבלן פיצוצים או ממונה פיצוצים במחצבה שניהל פיצוץ ונהרג.

תאונת העגורן ביבנה: הדוגמא המכוערת ביותר להטלת אחריות על עובדים, אירוע קריסת העגורן ביבנה שבו נהרגו ארבעה עובדי צוות פירוק והרכבת העגורן. מכון התקנים שמונה על ידי המשטרה כמומחה מבלי לגלות שהוא בניגוד עניינים חמור הטיל את כל האשמה לתאונה על עובדי צוות הפירוק.

במקרה זה אני מנהל מאבק עיקש וחשפתי כשל מערכתי רוחבי  של מנהל הבטיחות בעבודה, יצרן העגורן הצרפתי וגם של מכון התקנים שנתבע אף הוא. אם בתחילה ההליך הנתבעים ניסו לטעון לאחריות העובדים שהם גרמו לתאונה, היום לאחר חשיפת הכשלים הרוחביים של כל המעורבים לרבות מכון התקנים שהטיל אחריות על העובדים במסגרת חוות הדעת שהגיש למשטרה, כולם מתחננים לשלם פיצויים למשפחה, אך המשפחה עומדת גם על חיובם בפיצויים עונשיים כדי שילמדו לקח להבא. 

תאונת פיצוץ במפעל חיפה כימיקלים : דוגמא נוספת לתאונה קשה שגרמה למותו של העובד מששה יוסף ז”ל במפעל חיפה כימיקלים במישור רותם, שם ייצגתי את משפחת העובד שנהרג בפיצוץ חומרים מסוכנים. גם שם, ניסו להטיל את מלוא האחריות על העובד שחתך ברזל עם דיסק חיתוך וגרם לפיצוץ. לאחר תחקור מעמיק של אירוע התאונה, התגלה הכשל הרוחבי בהוראות הבטיחות שנכתבו במפעל, מבלי להתייחס לנפיצות של חומרים מסוכנים שבהם עשה שימוש. כמובן שמקרה זה הסתיים מבלי שהוטלה כל אחריות על העובד. 

עתירתו לבג”צ  של המהנדס דני קרוננברג – מצביע על הכשל הרוחבי בנושאי חומרי נפץ

לאחרונה  בג”צ דן בעתירה  5328/24  דני קרוננברג נ’ מנהל הבטיחות בעבודה, שהגיש חברי המהנדס דני קרוננברג  מומחה לחומרים מסוכנים ונפיצים.  

בעתירה הצביע קרוננברג על כשלים של מנהל הבטיחות בכל הקשור לתיקון תקנות חומרי הנפץ. בעתירה נטען כי  “תקנות חומרי נפץ תלושות מהמציאות, מנוגדות לחקיקה בישראל, מנוגדות לפרקטיקה הבינלאומית, משוללות היגיון בסיסי, ועומדות בניגוד להוראות ולהנחיות שונות, והן נגועות בחוסר סבירות קיצוני”. העותר טען שהוא סבור שישנה חובה לפעול בדחיפות על מנת לתקן את תקנות חומרי נפץ בעניין זה.

תקנות חומרי נפץ פורסמו בתאריך 25.1.1994 ותוקנו בתאריך 21.3.1996, לפני למעלה מ- 28 שנים. נטען בעתירה  “שאין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת שלאחר אירועי בטיחות ולאחר תאונות שהיו בהן נפגעים, יש לקיים תחקירים, להפיק לקחים, לפרסמם, ובעקבות כך לחדד נהלים, ולשפר את ההנחיות שנועדו לשמור על הבטיחות”.

כך לדוגמה מציין קרוננברג בעתירתו את שתי התאונות שאירעו במחצבת עציונה,  שהיו בעלות   מאפיינים זהים, בשעת ביצוע פיצוצים במחצבה, שבמהלכן פיצוצים יזומים גרמו להעפת רַגָמוֹת (רסיסים משניים כגון שברי סלע המועפים כתוצאה מפיצוץ), שבמקרה אחד גרמו נזקים כבדים לכלי רכב, ובמקרה שני גרמו למותו של אדם.

מינהל הבטיחות לא פרסם דו”חות חקירה ולקחים שהופקו מתאונות אלו ומתאונות נפיצים אחרות, על מנת ליישם את הלקחים, כדי למנוע תאונות דומות בעתיד.

מאחר ולקחי תאונות שהתרחשו במהלך 28 השנים האחרונות לא הוטמעו בתקנות חומרי נפץ, התקנות הינן מיושנות ויש לעדכן אותן על בסיס לקחי תאונות שהתרחשו במהלך השנים בארץ ובעולם, תוך השוואה לתקנות חומרי נפץ במדינות המתקדמות, על פי מיטב הידע והטכנולוגיה הקיימים כיום.

מנהל הבטיחות בעבודה היה צריך להודות ולהעריך על הערותיו של המהנדס קרוננברג, לחבקו ולפעול בשיתוף פעולה יחד עימו כדי לתקן את המצב הקיים, אך במקום זאת, פעל המנהל משיקולים צרי אופקים וטען בתגובה לעתירה שהוא אינו רואה דחיפות מיוחדת לטפל בנושא, וכי מדובר בעניין מקצועי שבית המשפט לא צריך להתערב בו. קצת קשה לנו לקבל את הטענה שמדובר בעניין מקצועי של הרגולטור.

למרבה הצער, לא יבשה הדיו על פסק הדין בעתירה (לאחר שמינהל הבטיחות הודה שיש לתקן את תקנות חומרי הנפץ אך הדבר אינו דחוף) ושוב ביום 6.1.25 התרחשה תאונה קשה וקטלנית בזמן פיצוץ יזום במחצבה בנגב. ניכר לעיתים שמה שרואים הגורמים המקצועיים שחיים את השטח ברמה המעשית והיומיומית, לא רואים ממשרדי מנהל הבטיחות בעבודה בירושלים. 

לסיום מאמר זה נסקור להלן את הסיכונים העיקריים בפיצוצים במחצבות: 

1. סיכונים לעובדים:

פגיעות ישירות מחלקי סלעים המתעופפים באוויר (רגמות).

חשיפה לעוצמת רעש חזקה שעלולה לגרום לנזקי שמיעה עקב פיצוץ והדף.

חשיפה לחומרים כימיים המשמשים כחומרי נפץ.

קריסת קירות אבן ופגיעה בעובדים.

2. סיכונים לסביבה:

רעידות קרקע שעלולות לגרום לנזקים למבנים וכלי רכב סמוכים.

פליטת אבק וגזים מזהמים .

שינויים אקולוגיים בסביבה הקרובה למחצבה.

3. סיכונים לציוד ותשתיות:

פגיעה בציוד מכני כבד במחצבה.

נזק לתשתיות חשמל, מים או כבישים סמוכים.

עקרונות כלליים לשמירה על הבטיחות בפיצוצים

ניתן למנות עקרונות כללים לשמירה על בטיחות בזמן פיצוצים. 

תכנון מראש: תכנון מדויק של מיקום, עוצמה ותזמון הפיצוץ. יש לקחת בחשבון את סוג הקרקע, מרחק המבנים, ותנאי מזג האוויר.

שימוש בציוד מתאים: שימוש בחומרי נפץ מאושרים בלבד, ותחזוקה שוטפת של הציוד המשמש להטמנת חומרי הנפץ.

הכשרת עובדים: כל העובדים המעורבים בתהליך הפיצוץ נדרשים לעבור הכשרה מתאימה, הכוללת תפעול נכון של חומרי נפץ, זיהוי סיכונים ותפעול מצבי חירום.

בידוד אזור הפיצוץ: פינוי עובדים למרחק בטוח ואף להוסיף מרחקי בטיחות. הצבת מחסומים או שלטים להתרעה בפני עוברי אורח. בדיקה שהאזור נקי מאנשים, ציוד וכלי רכב לפני הפיצוץ.

פיקוח ובקרה: פיקוח שוטף של גורמים מוסמכים על כל שלבי הפעולה, כולל תיעוד ומעקב אחר  תוצאות הפיצוץ והשפעותיו. שמירה על מרחק בטיחות מאזורי מגורים או תשתיות רגישות ומסתור העובדים בזמן פיצוץ.

הגבלת גישה: גידור האזור וסימון ברור של שטח הפיצוץ. ווידוא פינוי השטח מכל אדם או רכב שאינו מורשה.

 שימוש בציוד מגן אישי: הקפדה על ציוד מגן מתאים לכל צוות העובדים כולל לממונה הפיצוצים

בדיקות שטח לאחר הפיצוץ, איתור ונטרול שאריות חומרי נפץ הערכת נזקים סביבתיים כמו רעידות, רעש ופיזור אבק.

סיכום:

מזה שנים רבות, אני מצביע על הסכנות הטמונות בתאונות פיצוצים במחצבות או תאונות במעורבות חומרים מסוכנים ונפיצים, הכתובת על הקיר.

בתגובה שהגיש מינהל הבטיחות לבית המשפט במסגרת בג”ץ קרוננברג, לגבי טווחי הסכנה במהלך פיצוצים במחצבות נכתב: “זאת ועוד, ביחס לטענת העותר בדבר טווחי הביטחון הנדרשים, יצוין, כי טווחי הבטיחות נקבעו לאחר עבודה מקצועית מאומצת ויסודית. עוד יצוין, כי הטווחים המופיעים בהוראות האסדרה הם טווחי מינימום שמהם אין לרדת. לצד זה, במסגרת מתן ההיתרים לכל הפעלה והפעלה, המשרד בוחן האם נדרשים בהפעלה הקונקרטית מרחקים גדולים יותר. ככל שכן, אלו מופיעים בסייגים ובתנאים למתן ההיתר”.

לפיכך מינהל הבטיחות לקח על עצמו אחריות לבדיקה ולאישור אזורי הסכנה בזמן פיצוצים במהלך עבודות תשתית ובמחצבות ובהודעה שהוגשה לבית המשפט העליון צוין כי המנהל בודק כל הפעלה קונקרטית וצורך בקביעת מרחקי בטיחות גדולים יותר.   

כפי שאני רואה את הדברים, טענותיו של משרד העבודה  בתגובתו לעתירה שהוגשה לבג”ץ יהיו כחרב פיפיות נגדו בהמשך במסגרת תביעות נזיקין.    

הכותב עו”ד ישראל אסל, בעל תואר ראשון במשפטים (LL.B), הקים את משרדו בשנת 2006 ומתמחה בייצוג נפגעי גוף פרטיים בתאונות דרכים, תאונות עבודה ומקרי רשלנות. הוא מטפל באופן אישי בתיקים מורכבים של נפגעים קשים, לרבות במצב וגטטיבי, פראפלגיה, קוואדרופלגיה וקטיעות גפיים, תוך מתן מעטפת שיקום מלאה והתאמות דיור. המשרד מתמחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה בתחום התעשייה, חקלאות וציוד הנדסי, ונחשב למוביל בתחום.

המשרד מייצג נפגעים מול ביטוח לאומי, לרבות בוועדות רפואיות ועררים, ומתמחה בייצוג נפגעי גוף בתביעות מול חברות הביטוח. עו”ד אסל מקפיד לפעול ביצירתיות בתיקים, תוך ראייה כלכלית ואסטרטגית של ההליך, משלב ידע משפטי, טכני והנדסי ייחודי, מה שמחזק את עמדת לקוחותיו מול חברות הביטוח והקבלנים.

עו”ד אסל פעיל ציבורית, משמש כיועץ המשפטי לפורום למניעת תאונות עבודה ומוביל מאבקים לשיפור הבטיחות בענף הבנייה. בזכות פעילותו הוענק לפורום פרס דרור לשינוי חברתי על ידי שופטת העליון בדימוס דליה דורנר. עו”ד אסל יזם את הקמת יחידת פל”ס בלהב 433, קידם עדכוני נהלים במשרד העבודה ותמך בתקני פיגומים חדשים. הוא מופיע תדיר בוועדות הכנסת ובתקשורת, ומשפיע על קביעת מדיניות למניעת תאונות עבודה.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לעורך דין לצורך ייעוץ מקצועי, ייצוג וליווי משפטי.