כידוע, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מעגן בתוכו עיקרון של אחריות מוחלטת, כלומר אין צורך לברר את שאלת האשם בתאונה. החוק נועד להעניק פיצוי מהיר לכל נפגע תאונת דרכים ללא תלות בשאלת האשמה. החוק מבוסס על ההנחה שכל רכב מבוטח בביטוח חובה ולנוהג ברכב יש רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב.
ברמה העקרונית, כל אדם שנפגע בתאונת דרכים זכאי לקבלת פיצויים מחברת הביטוח. אם מדובר בהולך רגל, הוא יהיה זכאי לפיצוי מחברת הביטוח של הרכב הפוגע ובהיעדר כיסוי ביטוחי מקרנית. במקרים שנוסע או נהג ברכב נפגעו, הם יהיו זכאים לפיצוי מחברת הביטוח של הרכב שבו נסעו.
מקרים בהם נשללת זכאותו של נפגע תאונת דרכים
השאלה הנשאלת היא האם ישנם מקרים שבהם נשללת זכאותו של נפגע תאונת דרכים? סעיף 7 לחוק מונה רשימה סגורה של מקרים שבהם נפגע תאונת דרכים לא יהיה זכאי לפיצויים. סעיף זה פוטר את קרנית או חברות הביטוח מחבותן לפצות את הנפגעים המנויים בו. הנטל להוכיח את התקיימות החריגים בחוק מוטל על הטוען לתחולת החריג לפטור מאחריות.
סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:
- מי שגרם לתאונה במתכוון;
- מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ”ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור;
- מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו’1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967;
- מי שהרכב שימש לו או סייע בידו לביצוע פשע;
- מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;
- בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו.
מטרת סעיף 7 והמאפיינים של הנפגעים שנשללת זכאותם
הפסיקה קבעה שמטרתו של סעיף 7 לחוק הפיצויים היא עונשית, למנוע את האפשרות שאדם שעשה שימוש ברכב לצורך ביצוע פשע, או גרם לתאונה במכוון, יהיה זכאי לפיצויים. כמו כן, מאחר שעיקרון חובת הביטוח וקיומו של רישיון נהיגה הוא אבן יסוד לקיומו של החוק, מונה סעיף 7 מקרים שבהם אדם שאחראי על כך שאין כיסוי ביטוחי למקרה של תאונה (בין בשל היעדר ביטוח או רישיון נהיגה בתוקף) לא יהיה זכאי לפיצויים.
המאפיין את כל מי שנשללה ממנו הזכות לקבלת פיצויים מכוח החוק הוא שיש לו שליטה מלאה על הרכב לצורך השימוש בו וכן היכולת לבדוק האם קיים כיסוי ביטוחי או רישיון נהיגה בתוקף.
החריג לחריג: סעיף 7א’ לחוק
יחד עם זאת, חשוב לציין כי לרשימת החריגים לשלילת הזכאות נוסף בסעיף 7א’ “חריג לחריג” העוסק בזכאותו של נוהג בהיתר לתבוע פיצויים.
סעיף 7א’ לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:
“על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב).”
מטרתו של סעיף 7א’ היא לסנן את המקרים שבהם היעדר הכיסוי הביטוחי או תוקף רישיון הנהיגה היה בחוסר ידיעה או בתום לב, כך שאין הצדקה לשלול פיצוי מאדם שלא ידע או שלא היה עליו לדעת שאין כיסוי ביטוחי לרכב או שרישיון הנהיגה אינו בתוקף.
סיכום
נושא שלילת הפיצוי מכוח חוק הפלת”ד הינו מורכב וחשוב, הן במישור הבירור העובדתי שיש לערוך בתיק, והן במישור של בירור האינטרסים של כל גורם בתיק. לכן, חשוב להיעזר בעורך דין הבקיא בטיפול במקרים אלו. את התיקים הללו חשוב לנהל באסטרטגיה נכונה, עם יצירתיות ובירור עובדתי מעמיק.
הכותב הוא עו”ד ישראל אסל, עורך דין תאונות דרכים.
