קריסת עגורן הצריח שאירעה ביום 13.2.17 באתר הבנייה בבת ים הייתה אירוע צפוי וידוע מראש. עגורני צריח לא קורסים כך סתם פתאום, תמיד יש סיבה לקריסתם, לעיתים מדובר בעייפות החומר של העגורן, כשלים טכניים הנובעים מהזנחת התחזוקה או כפי שקרה בתאונה בבת ים, ליקוי חמור בביסוס העגורן שהתברר שהינו תוצאה בין היתר של שינוי מבנה ביסוס העגורן שלא בוצע בהתאם להוראות היצרן.
מבחינת הציבור וצדדי ג’, האמת שזה לא ממש משנה אם הכשל בביסוס נעשה עקב ליקוי תכנוני, ליקוי בביצוע או התקנה בניגוד להוראות היצרן תוך שימוש בחולית תורן ששימשה לשתילת העגורן במקום רגלי שתילה ייעודיות שתוכננו על ידי יצרן העגורן.
מבחינת הציבור, העובדים והסיכון שנוצר התוצאה היא אחת, אירוע קריסת עגורן בסמוך לשכונת מגורים, אירוע הדומה יותר לפיגוע, מאשר לתאונת עבודה, התאונה בבת ים גרמה לכך שהמנופאי נפצע באורח קשה מאוד, אב וביתו ניפגעו מהעגורן שקרס על רכבם בדיוק שהיו ביציאה מהרכב, ונהג נוסף נפגע אף הוא בזמן שהעגורן קרס על רכבו בזמן ששוחח בטלפון.
אירוע קריסת העגורן יכול היה בקלות להיגמר אחרת, כאירוע רב נפגעים עם הרוגים רבים. בהקשר זה ראוי להזכיר כי במקרים רבים עגורני צריח מוצבים באתרי בנייה במרכזי ערים סואנות, בסמוך לבתי ספר וגני ילדים, קניונים, בתי חולים ובתי משפט.
מצב עגורני הצריח בישראל
מהיכרותי עם עולם עגורני הצריח, המצב חמור, חמור מאוד. עגורנים רבים בישראל יוצרו בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. התחזוקה לקוייה ואינה מתבצעת בהתאם להוראות היצרן.
ענף עגורני הצריח לוקה במחלה כרונית קשה של שינוי מבנה העגורן לאחר רישום הדגם בפנקס הדגמים. רישום בפנקס מותנה בכך שהעגורן יעמוד בהוראות התקינה האירופאית, אך המשך הפעלת העגורן, לאחר שנכנס ארצה, בהתאם לתקינה האירופאית והוראות היצרנים כרוכה בעלות כספית גבוהה, ולכן מתחילות לחשוב חברות העגורנים כיצד ניתן לחסוך בעלות ההקמה, התחזוקה והתפעול.
תקנות הבטיחות בעגורני צריח קובעות שכל החלפת חלק בעגורן בחלק אחר שאינו בעל אותם מאפיינים, מהווה שינוי מבנה העגורן שמחייב בדיקתו מחדש ורישום דגם מחדש. תקנה 12 לתקנות הבטיחות בעגורני צריח קובעת שברגע שנודע למנהל הבטיחות בעבודה שמבוצע שינוי מהותי במבנה העגורן עליו להשבית את העגורנים לאלתר עד לרישום הדגם מחדש.
מנהל הבטיחות בעבודה במשרד העבודה הוא גוף רופס ולחיץ שאינו מצליח לעמוד בלחץ חברות יבוא העגורנים וחברות ההשכרה. במהלך השנים הגיעו למנהל הבטיחות בעבודה אין ספור תלונות על שינויי מבנה אסורים בעגורני צריח, נושאים אלו לא רק שלא טופלו, אלא, חמור מכך, הם טורפדו על ידי חלק מעובדי מנהל הבטיחות בעבודה משיקולים זרים כדי לא לפגוע בחברות יבוא העגורנים והכל על חשבון הבטיחות של העובדים והציבור.
את מחיר הרפיסות של מנהל הבטיחות בעבודה משלמים בראש ובראשונה מפעילי העגורנים שיושבים על העגורן. הם אלו שלמעשה משלמים בגופם או בחייהם על המחדלים של מנהל הבטיחות בעבודה וחברות העגורנים.
תנאי העבודה הקשים של העגורנאים
מפעילי העגורנים מועסקים בדרך כלל על ידי חברות כוח אדם נצלניות שמעסיקות את העגורנאים בתנאים קשים, לעיתים בלתי אנושיים, תוך סיכון חייהם ופגיעה בזכויותיהם הבסיסיות.
העגורנאים מתחילים לעבוד בשעות הבוקר המוקדמות, ומסיימים בשעות הלילה המאוחרות מבלי לרדת מהעגורן. מדובר בעבודה בגובה של עשרות מטרים מעל פני הקרקע, תוך שהם חשופים כל שעות היום לשמש היוקדת, לרוחות ולגשמים.
היה מקרה שעגורנאי הותקף במכות אלות ולבנים על ידי מנהל עבודה רק משום שביקש להשלים את ארוחת הצהרים שלו או מקרים שסולקו עגורנאים מאתרי הבנייה משום שלא הסכימו לבצע את עבודתם בתנאים מסוכנים להפעלת העגורן כמו לדוגמא רוח מסוכנת.
תופעה נפוצה מאוד היא העובדה ששכר העגורנאים משולם חצי בתלוש חצי בשחור, בעקבות תופעה זו תוקן חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ”ו 1996 והוסף סעיף 9א’ לחוק המתייחס לחברות כוח אדם של עגורנאים, תיקון זה לא ממש הביא לשיפור במצב. כך למעשה נפגעות הזכויות הסוציאליות של העגורנאים, תנאי הפנסיה שלהם וכן במקרה של תאונה משלם להם המוסד לביטוח לאומי תגמולים לפי גובה השכר המופיע בתלוש בלבד.
כשלים בבדיקות הבטיחות של העגורנים
גם הבודקים המוסמכים לעגורני הצריח שקיבלו מהמדינה רישיון לבדוק עגורנים, ומהווים את זרועה הארוכה של המדינה לבדיקת הבטיחות מעדיפים את האינטרס הפרטי שלהם על פני אינטרס שמירה על בטיחות הציבור. מניסיון ניתן לומר שיש להתייחס בחשדנות רבה לתסקירי הבטיחות שהם נותנים ולא לקחת אותם כמובן מאליו.
במדינת ישראל קיימים כעשרה בודקים מוסמכים בלבד. במשך כמעט שמונה שנים, מנהל הבטיחות בעבודה לא פתח קורסים לבודקים מוסמכים חדשים וחנק את שוק הבודקים וזאת מתוך מטרה שעלות הבדיקות לא תתפזר על פני מספר גדול יותר של בודקים וכך תקטן ההכנסה שיכול היה כל בודק לקבל.
הדבר המקומם ביותר בתחום עגורני הצריח הוא ניגוד העניינים שקיים בין הקבלן המבצע, שמבחינתו כל יום שהעגורן אינו כשיר לעבוד הוא פשוט מפסיד כסף, לבין בודק העגורנים שאמור להשבית את עבודת העגורן בגלל ליקוי בטיחות. לדעתי, עצם העובדה ששכר טרחתו של בודק העגורן משולם ע”י הקבלן מביאה לתוצאה שהבדיקות לצורך תסקיר הבטיחות לא נעשות ברצינות, והתסקירים נעשים רק מתוך רצון שתהיה אסמכתא כלשהי במקרה של אסון.
יש שישאלו מדוע מפעילי העגורן אינם מזהירים מפניי ליקויי הבטיחות. התשובה לכך פשוטה – המפעילים מועסקים תחת כפייה ואילוץ כלכלי כי פשוט אין להם ברירה, הם חייבים לפרנס את עצמם ואת משפחתם. מפעיל שמעז להתלונן על ליקויי בטיחות בעגורן מסולק על ידי הקבלן מאתר העבודה ודורש מחברת כוח האדם לשלוח מפעיל אחר במקומו, מפעיל ששותק.
במשך עשרות שנים המדינה הזניחה את נושא הכשרת בודקי עגורני הצריח, נותרו רק עשרה בודקים פעילים והמצב קשה. מחצית מהבודקים הללו הם בגיל של מעל 75 שנים וישנה שאלה האם בכלל נכון לתת לאדם בן 75 לטפס על עגורן צריח לצורך בדיקתו. גם בעניין זה מנהל הבטיחות בעבודה רופס וחידש הסמכה לבודק בן 77 שנים לבדוק עגורן.
פעולות למען בטיחות הציבור והעובדים
במהלך העשור האחרון שבו אני מטפל באינטנסיביות מול מנהל הבטיחות בעבודה בנושא בטיחות בכלל ועגורני צריח בפרט מתברר שמנהל הבטיחות בעבודה בעיקר מתנהל כמו “שוער כדורגל” אשר פועל להדוף ממנו את האחריות ולבעוט אותה לגורמים אחרים, או להוציא הנחייה ללא שום כוונה לאכוף אותה רק כדי לצאת מידי חובה.
בשנת 2013, במהלך בניית בית המשפט המחוזי החדש בתל אביב, הוצבו שלושה עגורני צריח ישנים מעל בית המשפט, גם אז הבעתי בפני הנהלת בתי המשפט את חששי שאחד מהעגורנים עלול לקרוס על מבנה בית המשפט המחוזי הישן ועלול להיגרם אסון של ממש.
בעקבות תלונתי להנהלת בתי המשפט, זכיתי לקבל מחברת הבנייה שבנתה את היכל המשפט איומים שתוגש כנגדי באופן אישי תביעת לשון הרע, בדיוק באותה שיטת איום שנתקלים בה מידי יום מפעילי העגורן, אך איומים אלו לא ריפו את ידי והמשכתי לפעול למען הבטיחות של הציבור ובאי היכל המשפט.
הכותב הוא עו”ד ישראל אסל, מומחה לטיפול בנזקי גוף שנגרמו עקב תאונות דרכים ותאונות עבודה, אשר הגיש תביעה בשם המנופאי שנפצע באורח קשה באירוע קריסת העגורן בבת ים. תביעה שהביאה לשיפורים רבים בתחום הבטיחות בעגורני צריח.
