תאונת מנוף עם סל אדם במחלף צה”ל בירושלים. האחראים בורחים מאחריות ומסתתרים מאחורי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
תאריך: 2.4.25
מאת: ישראל אסל, עו”ד מומחה לנזקי גוף בתאונות עבודה ותאונות דרכים והיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה.
רקע
בלילה שבין 24.3.25 ל 25.3.25 מעט לפני השעה 02:00 לאחר חצות, התקבל דיווח ראשוני על נפגע קשה באתר עבודה בסמוך למנהרת צה”ל בירושלים. צוותי רפואה שהגיעו למקום העניקו טיפול רפואי ראשוני לעובד כבן 37 שנפגע באורח קשה מאוד.
העובד פונה באופן דחוף לקבלת טיפול בבית החולים שערי צדק שם למרבה הצער נקבע מותו.
ממידע שהתפרסם באינטרנט, עולה כי העובד הועסק בתליית דגלים במנהרת צה”ל. וזאת כאשר העובד מורם לגובה באמצעות משאית מנוף שאליו חובר התקן סל אדם.
בעקבות התאונה עלו גרסה לפיה העובד הוסע במשאית תוך כדי שהוא נמצא בסל האדם ועקב מהמורה בכביש הועף העובד מהסל ועקב כך נפצע.
עלתה לתאונה גרסה נוספת, לפיה העובד ישב בסל ההרמה, כאשר זרוע המנוף אינה סגורה לחלוטין ותוך כדי נסיעה הזרוע פגעה בגשר ועקב כך העובד הועף. את נכונות גרסה זו, ניתן לבדוק האם נותר נזק לגשר או למנוף.
בכל אופן, המשטרה חוקרת את המקרה החמור הזה. עד היום המשטרה לא ממש הצליחה בחקירות תאונות במעורבות מנופים, ונכשלה פעם אחר פעם, כמו בתאונת קריסת העגורן ביבנה, קריסת העגורן בבת ים קריסת העגורן בכפר סבא על רכבה של נטע רוטמן ז”ל. כך שאין לי ממש ציפיות מחקירה זו.
די ברור לי שהמשטרה וגם מינהל הבטיחות בעבודה ינסו להגדיר את האירוע כתאונת דרכים, כדי להתחמק מבירור אחריותם ובכך למנוע מהמשפחה מלקבל פיצויים מוגדלים.
האם מינהל הבטיחות בעבודה חוקר את האירוע ?
כמו במקרים רבים אחרים שבהם מתרחשות תאונות עבודה במעורבות רכב, מינהל הבטיחות בעבודה מתחמק מאחריותו מלחקור את התאונה במישור הבטיחות בעבודה וקביעת האחראיים והעמדתם לדין פלילי בגין הפרת פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה.
עצם העובדה שהתאונה התרחשה, בזמן שימוש במנוף המותקן על רכב, אינו פוטר את מינהל הבטיחות לבצע תחקירי בטיחות והפקת לקחים והעמדה לדין פלילי את האחראים למותו של העובד. אך למרבה הצער, כמו במקרים רבים אחרים, ממהר מינהל הבטיחות בעבודה לזרוק ממנו את האחריות לחקירה ובירור התאונה בטענה שמדובר באירוע שהוא “תאונת דרכים”.
ההגדרה של האירוע כתאונת דרכים מתאימה לכל המעורבים חוץ מאשר למשפחתו של המנוח שראוי שיקבלו תשובות לאסון וראוי שהאחראים למחדל יועמדו לדין פלילי וישלמו את הנזק ואפילו פיצוי עונשי שהינו בר תביעה בעילה נזיקית אך לא בעילה לפי תאונת דרכים.
למינהל הבטיחות בעבודה נוח להגדיר את האירוע כתאונת דרכים ובכך לא להמשיך את החקירה בפן הבטיחות בעבודה.
למשטרת ישראל, האירוע נחקר כאירוע תאונת דרכים בפן התעבורתי, להבדיל מהפן הבטיחותי שהינו קריטי בתאונות עם מנופים אך אינו במומחיות המשטרה.
למעסיק ולכל גורם האחראי על שלומו של העובד או לחברת הביטוח, תמיד עדיף שהאירוע יוגדר כתאונת דרכים, אז כל נטל הפיצוי יוטל על חברת הביטוח שביטחה את המשאית בביטוח חובה ובכך היא זו שאמורה לשאת בפיצויים למשפחה ולא הגורמים האחראיים למחדל הבטיחותי החמור שהביא לתאונה. אם חלילה כך יקרה, הפיצויים ועילת התביעה של משפחת העובד תוגדר כתאונת דרכים הפיצוי לו תיהיה זכאית המשפחה נמוכים יותר מאשר בעילת תביעה נזיקית.
בכל אופן, תיהיה ההגדרה של האירוע אשר תיהיה, מינהל הבטיחות בעבודה אינו פטור מביצוע תחקיר מעמיק לאירוע מבחינה בטיחותית, הוא חייב להפיק ממנו לקחים ואף ליתן הוראות מתאימות ביחס להרמת עובדים באמצעות סלי הרמה עם מנופים כדי למנוע את התאונה הבאה.
לכן על מינהל הבטיחות בעבודה, לפעול באופן דחוף לחקור את האירוע במספר מישורים עיקריים. שכן ברמה הכי פשוטה, מדובר פה בתאונה שבה מעורבת מכונת הרמה אשר השימוש בה כל כולו נמצא תחת פיקוחו ואחריותו הבלעדית של מינהל הבטיחות בעבודה במשרד העבודה, שכן הוא זה שמכשיר את המנופאים, הוא זה שהסמיך את הבודקים המוסמכים למכונות הרמה.
הרמת אדם עם מנוף סל- האם מאושר על ידי היצרן ?
במדינת ישראל, ישנה פרקטיה נפוצה מאוד של הרמת עובדים באמצעות מנופים שלקצה הזרוע מחובר סל אדם באמצעות תותב שנכנס לפרק המנוף. גם המנוף וגם סל האדם עובר תסקיר של בודק מוסמך למכונות הרמה ואביזרי הרמה.
לצורך מאמרי זה, החלטתי לבדוק, האם הפרקטיקה הזו, של הרמת אדם באמצעות מנוף הינה מאושרת על ידי יצרן המנוף. מה שגרם לי לבדוק עניין זה הוא עצם העובדה, שלמעשה כאשר מרימים אדם באמצעות מנוף וסל אדם המנוף למעשה משנה את יעודו ממנוף להרמת מטענים בלבד לבמת הרמת אדם לכל דבר ועניין.
עוד שמתי לב לכך, שבמשאיות להרמת אדם המשמשות לדוגמא את חברת החשמל, בסל ההרמה עצמו ישנו לוח פיקוד עליון אשר ממנו שולטים על המנוף וזאת בדומה להפעלה של במת הרמה.
רוצה לומר, שאם אנו מסתכלים מבחינה משפטית של ייעוד התכנון של המנוף, ניתן לומר שהמנוף משנה את ייעודו, שכן הוא נועד אך ורק להרמת מטענים, וכעת באמצעות שימוש בסל הרמה מבקשים להרים איתו עובדים. לנושא שינוי הייעוד של המנוף ישנו חשיבות רבה לנושא הגדרת “תאונת דרכים”.
הנושא סיקרן אותי ולכן החלטתי לעיין בספר הוראות למפעיל של יצרן העגורנים האיטלקי EFFER המתמחה בעיקר ביצור מנופים על משאיות שמרביתם מוגדרים כמנופים להעמסה עצמית.
מעיון בהוראות היצרן, עולה נקודה מעניינת שמחייבת בחינה מחודשת של מינהל הבטיחות בעבודה לנושא שימוש בסל אדם המחובר באמצעות תותב למנוף להעמסה עצמית. כך לדוגמא היצרן קובע כי ניתן להרים אנשים אך ורק באמצעות מנופים אשר יוצרו ואושרו כ MEWP ראשי תיבות של Mobile Elevating Work Platform כלומר שמיועדים לשמש כבמות הרמת אדם.
מעיון בספר היצרן עולה כי חל איסור להרים אנשים עם מנוף אלא עם כן מנוף זה מאושר כמנוף MEWP כלומר מנוף המיועד לעבוד כבמת הרמה. היצרן קובע שהעגורן חייב להיות מאושר כ MEWP על ידי מעבדה אירופאית notified body המוסמכת על ידי האיחוד האירופאי לבחון את ההתאמה לתקינה ולדירקטיבה האירופאית למכונות.
החלטתי לבדוק מה עמדתו של יצרן העגורנים להעמסה עצמית FASSI בסוגייה וגם הוא כמו EFFER קובע איסור הרמת אנשים עם העגורן באמצעות סל אדם אלא אם כן מדובר במנוף המאושר כ MEWP.
אני מניח עגורן המאושר כ MEWP ישנם מערכות נוספות הדומה לבמת הרמה, כמו לדוגמא, שליטה ופיקוד מהסל ומבסיס המנוף, מנגנון חירום by pass להורדת הסל בבטחה לקרקע ועוד אלמנטים בטיחותיים נוספים שאינם קיימים במנוף רגיל להרמת מטען שאליו חובר סל אדם.
על כן, אני סבור שעל מינהל הבטיחות בעבודה החובה לבחון מול יבואני המנופים להעמסה עצמית, וזו אחריותו כרגולטור ולוודא האם גם יתר היצרנים, כמו יצרן המנופים EFFER ו FASSI קובעים מגבלה לפיה באמצעות מנוף רגיל מותר להרים רק מטענים וככול שרוצים להרים עובדים יש לעשות זאת אך ורק באמצעות מנוף המאושר כ MEWP. ולא אילתור ישראלי של הוספת סל אדם מתוצרת מקומית.
חשוב לציין, שחיבור סל אדם למנוף העמסה עצמית רגיל המיועד להרמת מטענים, אין לעובד למעלה שליטה על הסל כמו בבמת הרמה, ומי שמפעיל את המנוף הוא אך ורק מפעיל המנוף באמצעות שלט רחוק או סלקטורים הידראוליים בבסיס המנוף.
הסעת עובד בתוך סל הרמה
כפי שציינתי בתחילת מאמרי ישנה גרסה אחת לתאונה לפיה העובד ישב בתוך סל ההרמה והוסע ברכב. גם כאן מדובר ברשלנות חמורה שאותה חייב מינהל הבטיחות בעבודה לבדוק היטב ולשלול למפעיל המנוף את ההסמכה שקיבל מכוח תקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אתתים) תשנ”ג 1992 .
מעליון בספר היצרן EFFER עולה כי ישנה הוראה ברורה, שגם לדעתי נוגעת לנושא השימוש בסל אדם, בה קובע היצרן סכנה חמורה בדבר הסעת נוסעים על המנוף, שכן הסעה כזו אסורה התכלית האיסור.
גם איסור זה, חייב להיבחן לעומק על ידי מינהל הבטיחות בעבודה וגם על ידי המשטרה בשל השילוב של שימוש במכונת ההרמה יחד עם כלי רכב. חשוב לציין שיצרן המנוף קובע שחל איסור מוחלט לנהוג עם הרכב כאשר תלוי מטען על המנוף, ובהקשר לאירוע התאונה נשוא מאמרי אין לראות הבדל בין מטען תלוי לבין סל אדם שבתוכו יושב אדם. אם חל איסור לנסוע עם המנוף שתלוי עליו מטען קל וחומר שאסור לנסוע אם יושב בתוך הסל יושב עובד.
להוראות היצרן הללו ישנה השלכה חשובה מאוד לעניין הגדרת האירוע כתאונת דרכים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן התאונה אירעה בזמן נסיעה בין תליית דגל אחד לשני ויש לכך השלכה על עילת התביעה של משפחת העובד האם היא עילה נזיקית או עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בהקשר זה, אציין כי בית המשפט העליון קיבל את עמדתי ברע”א 8995/23 מבנים ונתיבים נ’ פלוני מיום 19.9.24 וקבע כי יש לצמצם את הגדרת תאונת דרכים, במיוחד במקרים שבהם ניתן למנוע תאונות בדרך של שמירה על הבטיחות. בית המשפט העליון קבע כי נפילת זרוע מנוף על רכב מקנה עילת תביעה בנזיקין ולא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בכך למעשה סללתי למשפחת המנוח את הדרך לקבלת פיצוי גבוה יותר.
אי קיפול המנוף
כפי שציינתי, בתחילת המאמר עלתה טענה לפיה העובד הועף מסל ההרמה עקב היתקלות המנוף בגשר גם נושא זה חייב להיבחן במישור הפלילי והבטיחותי על ידי מינהל הבטיחות בעבודה. גם תאונה מסוג כזה צפה היצרן והוא אף מתייחס ומזהיר מפורשות מפני סכנת נסיעה עם מנוף פתוח ופגיעה בגשרים.
חשוב לציין שהפעלת המנוף מותרת על פי הוראת היצרן רק לאחר פתיחת מייצבים וייצוב הרכב ובזמן נסיעה יש לסגור מייצבים, כך שבזמן סגירת המייצבים חובה לקפל את המנוף מקסימום, גם לצורך נסיעה של מספר מטרים.
רק נזכיר שתאונה קטלנית דומה של פגיעת מנוף בגשר אירעה ב 14.8.17 אז נסע נהג משאית עם מנוף להעמסה עצמית פתוח ופגע בגשר גבעת שמואל על כביש 4, הגשר קרס והנהג נהרג כך שאין זה המקרה הראשון.
הפרת תקנות עבודה בגובה ואי הדרכת עובדים
גם במישור זה חובה על מינהל הבטיחות בעבודה לפתוח בחקירה דחופה. די ברור שעצם העובדה שהעובד עף מסל ההרמה כדי ללמד שהוא לא היה קשור ורתום בהתאם לדרישת תקנות הבטיחות בעבודה לעבודה בגובה. ספק רב אם ניתנו לעובד הדרכות בטיחות ביחס לסיכונים הספציפיים מכוח חוקר הארגון והפיקוח על העבודה.
בנסיבות המקרה, ובהינתן הוראות היצרן לפיה גם היצרן מאשר שימוש בעגורן להרמת אדם רק ביחס לעגורן שהוא מאושר כ MEWP הרי שלעניין תקנות לעבודה בגובה חובה להיות רתום עם ציוד עבודה בגובה וציוד מגן אישי מיד עם כניסתו של העובד לתוך סל ההרמה.
למען הסר ספק, תקנות הבטיחות לעבודה בגובה מגדירות “בימה מתרוממת ניידת” – כמיתקן הרמה שאינו נייח המיועד להרמת אנשים לעמדת עבודה מתוך משטח עבודה כמשמעותו בתקנות עבודות בניה, שהכניסה והיציאה של מפעילו אפשרית במצבו התחתון בלבד, למעט פיגום תלוי ממוכן, פיגום תורן ממוכן ולמעט סל להרמת אדם.
כלומר בהתאם להגדרת התקנות הללו גם מנוף מטען אליו מחובר סל הרמה מהווה בימת הרמה מתרוממת ניידת אפילו אם אין המדובר בבמת הרמה יעודית.
על פי הגדרת עבודה בגובה בתקנות, מיד עם כניסה לתוך בימה מתרוממת העובד נחשב לעובד בגובה באופן כזה המחייב עמידה בתקנות אלו.
תקנה 8 ב’ קובעת חובה לפיה בעבודה מתוך במת הרמה מתרוממת ניידת סל להרמת אדם או פיגום ממוכן יהיה כל עובד קשור למערכת למניעת נפילה המחוברת לנקודת עיגון הקבועה במבנה הבמה.
הוראות אלו מתוך תקנות לעבודה בגובה חייבות להיבחן על ידי מינהל הבטיחות בעבודה והמשטרה כדי להעמיד את האחראים למותו של העובד לדין פלילי.
אחריות בודקים מוסמכים
כמו בתאונות רבות בתחום המנופים, תמיד יש לבדוק האם הבודק המוסמך אישר את המנוף בהתאם לייעודו כפי שנקבע בספר היצרן. לדוגמא היצרן EFFER וגם FASSI מתייחסים מפורשות לכך שחל איסור להרים אדם באמצעות עגורן שאינו מאושר כ MEWP, לדעתי די בהוראה זו כדי שהבודק המוסמך יסרב לתת תסקיר לסל ההרמה וככול שנתן תסקיר כזה הוא נוטל על עצמו אחריות למקרה של תאונה.
יש לציין שבדרך כלל ניתנים שני תסקירי בדיקה נפרדים על ידי הבודק המוסמך. אחד תסקיר בדיקה לסל ההרמה, והשני תסקיר בדיקה למנוף עצמו כמנוף להרמת מטען. תסקירי הבדיקה אינם בוחנים את האינטגרציה בין חיבור סל ההרמה למנוף שלמעשה הופך את המנוף ממנוף להרמת מטען לבמה להרמת אדם, שני כלים שונים מבחינה בטיחותית, ובמישור זה גם ישנו כשל שחייב להיבדק על ידי מינהל הבטיחות בעבודה .
לא מיותר לציין שהבודק המוסמך פועל מכוח הסמכה שניתנה לו על ידי משרד העבודה והוא כפוף לנוהל בודקים מוסמכים.
אחריות יבואן המנוף
כפי שניתן לראות, התאונה יכולה היתה להימנע אם היו פועלים בהתאם להוראות היצרן, ובהקשר זה אני מזכיר ליבואני המנופים את החובה הקבועה לפי תקנות הבטיחות בעבודה (מכירה והשכרה של מכונות מיתקנים וציוד) תשס”א 2001 אשר מחייבות צירוף ספרות מקצועית בעברית לרבות ספר למפעיל ביחס לכל מכונת הרמה. האכיפה של עניין זה הינה על מינהל הבטיחות בעבודה.
בהקשר זה, אולי נכון יהיה לקבוע בתאום עם משרד התחבורה, שמשאיות מנוף לא יוכלו לעבור רישוי שנתי מבלי להציג למכון הרישוי ספרות הפעלה בעברית של המנוף וגם בדיקות אל הרס כלקח מפרשת גלוי הסדיקה בעגורני ארקין הטורקיים ותאונה בכפר סבא שבה נהרגה נטע רוטמן ז”ל.
אין לי ספק שספרות שכזו יכולה היתה למנוע את התאונה בדיוק כפי שיכולה היתה למנוע את קריסת העגורן ביבנה אירוע קשה שגרם למותם של ארבעה עובדים.
יצרן סל ההרמה
על מנהל הבטיחות בעבודה לבדוק לעומק את נושא סל ההרמה, מי היצרן של הסל, האם יצרן המנוף אישר לחבר למנוף את סל ההרמה שלא יוצר על ידו. סלי ההרמה מחוברים באמצעות תותב שנכנס לזרוע המנוף עם פין ביטחון יש לבחון נושא זה לעומק.
על מינהל הבטיחות בעבודה, לדרוש מיצרני הסלים אישור של יצרני המנופים לחבר לכלים שלהם את סלי ההרמה וכן אישור של מעבדת NB על האינטגרציה בין שני הרכיבים שלמעשה יוצרת מכונה חדשה, כבמת הרמה, שאותה צריך לבדוק לפי התקינה של במות הרמה.
לסיכום, כפי שניתן לראות, התאונה הטרגית לא אירעה עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה, שמכניסות את האירוע להגדרת “תאונת דרכים” אלא מדובר פה בסדרה של הפרות בטיחות חמורות הן על הוראות היצרן והן על תקנות הבטיחות בעבודה.
איני נכנס במאמרי זה לפן התעברותי, לפיו הסעת נוסעים ברכב שלא בתא הנוסעים הייעודי וללא חגורת בטיחות הינה עבירה חמורה ביותר על פקודת התעבורה את עניין זה המשטרה צריכה גם לבדוק.
בכל אופן חקירת המשטרה אינה פוטרת את מינהל הבטיחות בעבודה מלפעול במישור העמדה לדין פלילי בגין הפרת פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה וכן לנקוט בצעדים מנהליים לשלילת הסמכות כנגד מי שאחראי לתאונה.
הכותב עו”ד ישראל אסל, בעל תואר ראשון במשפטים (LL.B), הקים את משרדו בשנת 2006 ומתמחה בייצוג נפגעי גוף פרטיים בתאונות דרכים, תאונות עבודה ומקרי רשלנות. הוא מטפל באופן אישי בתיקים מורכבים של נפגעים קשים, לרבות במצב וגטטיבי, פראפלגיה, קוואדרופלגיה וקטיעות גפיים, תוך מתן מעטפת שיקום מלאה והתאמות דיור.
המשרד מתמחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה בתחום התעשייה, חקלאות וציוד הנדסי, ונחשב למוביל בתחום.
המשרד מייצג נפגעים מול ביטוח לאומי, לרבות בוועדות רפואיות ועררים, ומתמחה בייצוג נפגעי גוף בתביעות מול חברות הביטוח. עו”ד אסל מקפיד לפעול ביצירתיות בתיקים, תוך ראייה כלכלית ואסטרטגית של ההליך, משלב ידע משפטי, טכני והנדסי ייחודי, מה שמחזק את עמדת לקוחותיו מול חברות הביטוח והקבלנים.
עו”ד אסל פעיל ציבורית, משמש כיועץ המשפטי לפורום למניעת תאונות עבודה ומוביל מאבקים לשיפור הבטיחות בענף הבנייה. בזכות פעילותו הוענק לפורום פרס דרור לשינוי חברתי על ידי שופטת העליון בדימוס דליה דורנר.
עו”ד אסל יזם את הקמת יחידת פל”ס בלהב 433, קידם עדכוני נהלים במשרד העבודה ותמך בתקני פיגומים חדשים. הוא מופיע תדיר בוועדות הכנסת ובתקשורת, ומשפיע על קביעת מדיניות למניעת תאונות עבודה.
* האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לעורך דין לצורך ייעוץ מקצועי, ייצוג וליווי משפטי.
